- כף רגל שטוחה (פלטפוס) — נפוצה מאוד, לרוב ללא כאב
- ילדים: רוב המקרים נורמליים ואינם דורשים טיפול
- מבוגרים עם כאב: מדרסים, פיזיותרפיה, ולעיתים ניתוח
- קריסה מתקדמת של כף הרגל (PCFD) — ניתוח שחזור מנח כף הרגל
מה זה כף רגל שטוחה?
מצב שבו הקשת האורכית של כף הרגל שטוחה והעקב נוטה החוצה (וולגוס). נפוץ מאוד, לרוב ללא תסמינים. כאשר כף הרגל כואבת — עשויה להידרש התערבות.
כף רגל שטוחה (Pes Planus / Flatfoot) היא מצב בו קשת כף הרגל הפנימית קורסת ונוגעת ברצפה בעמידה. זהו אחד הממצאים השכיחים ביותר בכף הרגל — ורוב המקרים אינם מצריכים טיפול.
כף רגל שטוחה בילדים — תופעה נורמלית בגיל הצעיר
כל התינוקות נולדים עם כפות רגל שטוחות לחלוטין. הקשת מתפתחת בהדרגה עם תחילת ההליכה ומגיעה לצורתה הסופית בין גיל 6-10. שכיחות כף רגל שטוחה בילדים עד גיל הגן מגיעה ל-44% — ובמרבית המקרים מתפתחת קשת תקינה ללא כל התערבות.
הספרות המודרנית קובעת שכף רגל שטוחה גמישה ואסימפטומטית בילדים אינה מצריכה טיפול — לא מדרסים, לא נעלים מיוחדות, ולא הפניה לרופא מומחה. מדרסים בילדים לא הוכחו כמסייעים בהתפתחות קשת.
ילד גמיש, ללא כאב ומבצע פעילות גופנית נורמלית — גם אם כף הרגל שטוחה. המלצה: מעקב בלבד.
כאב בכף הרגל, עייפות מהירה, קשיי הליכה, נפיחות, כף רגל נוקשה, או חשד לקואליציה טרסלית — הפניה לאורתופד.
כף רגל שטוחה במבוגרים — מתי צריך לטפל?
אצל מבוגרים, כף רגל שטוחה שאינה גורמת לכאב, עייפות או מגבלה תפקודית — אינה מצריכה טיפול. הטיפול נדרש כאשר יש תסמינים, כאב, או כשהשטחת כף הרגל מחריפה ועיוות כף הרגל מחמיר.
אילו סוגי כף רגל שטוחה קיימים?
כיצד מבדילים: גמישה מול קשיחה?
- ✓קשת נראית בישיבה ובעמידה על קצות אצבעות
- ✓נעלמת בעמידה רגילה
- ✓כף הרגל גמישה לכל הכיוונים
- ✓הנפוץ ביותר — לרוב אינו כואב
- PCFD בלתי מטופל — מ-Stage 1 ל-Stage 4 קלסיפיקציה תיאורית
- בשלב 4 — העיוות מתקדם למפרק הקרסול ויוצר שינויים ניווניים משניים
- השטחה קשיחה של קשת כף הרגל — ניתוח השחזור מורכב יותר
- →אין קשת גם בישיבה ובעמידה על קצות
- →כף הרגל נוקשה, תנועה מוגבלת
- →לרוב מולדת (Tarsal Coalition)
- →נדיר יחסית, כואב יותר
שלבי PCFD (על פי Johnson-Strom)
סובלים מכאב? מעוניינים בייעוץ מומחה?
ד"ר דן פרט — אורתופד מומחה, ניתוחי כף רגל וקרסול · שיבא תל-השומר, מרפאה פרטית, קריית אונו
תיאום תור לייעוץ ←מהם התסמינים של כף רגל שטוחה?
ברוב המקרים, כף רגל שטוחה אינה כואבת — אך כשיש תסמינים הם עלולים להשפיע על מערכת התנועה כולה:
תסמינים מקומיים
כאב בקשת הפנימית ובעקב — מחמיר בעמידה ממושכת
נפיחות בצד הפנימי של הקרסול
עייפות רגל מהירה בהליכה
שחיקת הנעלה מהירה בצד הפנימי
תסמינים בשרשרת הקינטית
כאב ברך — עקב Overpronation
כאב ירך וגב תחתון
כאב שוק (Shin Splints)
עיוות הלוקס וולגוס עשוי להיות חלק מהפתולוגיה של כף הרגל השטוחה
מי נמצא בסיכון לכף רגל שטוחה?
כף רגל שטוחה יכולה להיות מולדת (Congenital) או נרכשת (Acquired):
גמישות יתר (Hyperlaxity), קואליציה טרסלית (Tarsal Coalition) — פוגעים בהתפתחות קשת תקינה.
הגורם הנפוץ ביותר לקריסת מתקדמת של כף הרגל (PCFD). גיד טיבאלי אחורי - הגיד אחראי על תמיכת הקשת ועל אינברסיה של כף הרגל. כשהוא מתנוון ונקרע, הקשת קורסת, העקב עובר לוולגוס ואמצע כף הרגל מסתובב כלפי חוץ — שרשרת עיוות מתקדמת.
עומס כרוני על הקשת מאיץ קריסה, במיוחד אצל אנשים עם נטייה גנטית.
דלקת מפרקים שגרונית, אתרופטיה ע"ש שארקו, ומחלות רקמות חיבור — גורמות לקריסה מהירה של הקשת.
הרצועות והגידים התומכים בקשת נחלשים עם הגיל. כף רגל שטוחה נרכשת שכיחה מגיל 50.
שבר או פציעה של רצועות שפגעו בתמיכה הסטאטית של הקשת (Spring ligament)
איך מאבחנים כף רגל שטוחה?
האבחנה משלבת שלושה מרכיבים עיקריים:
אנמנזה
בירור משך התסמינים, אחד או שני צדדים, סוג ההנעלה שבשימוש, פעילות גופנית, עלייה במשקל, מחלות רקע ותרופות.
בדיקה קלינית
Single Heel Rise Test — עמידה על קצה האצבעות על רגל אחת: אם הקשת אינה עולה ו/או לא ניתן לעמוד — מדד לאי-ספיקת גיד טיביאלי אחורי. הערכת עקב וולגוס, גמישות הקשת ודפוס הליכה.
רנטגן בעמידה — עיקרי
בדיקת הדימות החשובה ביותר — צילום בעמידה בשלושה מנחים. מאפשר מדידת זוויות הקשת (Meary's angle, Calcaneal pitch) ותכנון הניתוח.
MRI
להערכת שלמות גיד הטיביאליס האחורי ומצב הרצועות — חיוני לפני ניתוח שחזור מנח ולאבחון שלב ה-PCFD.
מהו הטיפול השמרני בכף רגל שטוחה?
| נושא | טיפול שמרני | ניתוח שחזור |
|---|---|---|
| מתי | שלבים מוקדמים, רגל גמישה | כישלון טיפול שמרני, עיוות משמעותי |
| משך | 3–6 חודשים | יום ניתוח + 6–12 חודשי שיקום |
| יתרון | ללא סיכון ניתוחי | פתרון מבני, תוצאה עמידה |
כף רגל שטוחה ללא תסמינים אינה מצריכה טיפול. כשיש כאב או מגבלה — הטיפול השמרני יעיל ברוב המקרים:
מדרסים אורתופדיים
מדרסים לתמיכה בקשת — הטיפול הראשוני הבסיסי. מפחיתים כאב ומאטים התקדמות.
מדרסים מוכנים מול מותאמים אישית
- →קיימת מחלוקת בספרות לגבי עדיפות מדרסים מותאמים אישית לעומת מוכנים מראש
- →הראיות הנוכחיות מצביעות על יעילות דומה בהפחתת כאב ושיפור תפקוד
- →מדרסים מוכנים מראש — עלות נמוכה משמעותית
הנעלה תומכת
נעליים עם קשת בנויה, עקב מרופד ובסיס רחב. הימנעות מנעלי עקב ומכפכפים.
פיזיותרפיה
חיזוק גיד הטיביאליס האחורי ושרירי קשת. תרגילי מתיחת שריר השוק (Gastrocnemius stretching) — מפחיתים עומס על הגיד.
סד קרסול / גבס
בשלב חריף של PCFD — אימוביליזציה בגבס קצר 6 שבועות מאפשרת ריפוי הגיד ושחזור הקשת.
ניתוח — מתי ואיזה?
ניתוח מתאים כאשר טיפול שמרני של 6-12 חודשים נכשל, או כשהגיד נקרע. הבחירה תלויה בשלב ה-PCFD:
מתי מומלץ ניתוח?
שחזור גיד הטיביאליס האחורי — תפירה, חיזוק או העברת גיד (FDL Transfer). משולב עם אוסטאוטומיה של עצם העקב (Calcaneal Osteotomy) לתיקון מנח העקב, ולעיתים ארכת שריר השוק (Gastrocnemius Recession).
בשלב III-IV (נוקשה) — נדרש קיבוע של המפרקים המעורבים (Triple/Double Arthrodesis) לצורך יצירת כף רגל יציבה.
כמה זמן לוקחת ההחלמה?
גבס ללא הטענה.
מגף, הגברה מדורגת של הטענה.
הליכה נורמלית, פיזיותרפיה אינטנסיבית.
חזרה לפעילות מלאה. המשך שימוש במדרסים.
מהיכן להמשיך לפי גיל?
- כאב שלא משתפר לאחר 6–8 שבועות טיפול שמרני
- פגיעה בתפקוד יומיומי — קושי בהליכה, עמידה, פעילות
- כאב לילי או כאב מנוחה
- ממצא מבני משמעותי בהדמיה
שאלות נפוצות
כף רגל שטוחה לרוב לא מצריכה טיפול. אם יש כאב — מדרסים, פיזיותרפיה ושינוי הנעלה מספיקים ברוב המקרים. ניתוח נשקל רק כאשר התסמינים פוגעים בתפקוד למרות 6–12 חודשי טיפול שמרני.
יש לפנות למומחה כאשר: כאב נמשך מעל 6–8 שבועות למרות מנוחה וטיפול ביתי, פגיעה בתפקוד היומיומי (הליכה, עמידה), כאב לילי או כאב מנוחה, נפיחות שלא חולפת, או ממצא חריג בהדמיה (רנטגן/MRI).
רוב הילדים עם כפות רגל שטוחות מפתחים קשת תקינה עד גיל 10. אם הקשת לא התפתחה עד גיל 10, יש לפנות לבדיקה. ניתוח בילדים שמור למקרים של Tarsal Coalition וחוסר תגובה לטיפול שמרני.
בילדים ובמבוגרים כאחד — מדרסים תומכים בקשת ומפחיתים כאב, אך אינם "מייצרים" קשת או "מחזירים" קשת שקרסה. הם כלי להקלה על כאבים ושיפור איכות חיים. השימוש במדרסים בילדים לרוב אינו נדרש.
PTTD (Posterior Tibial Tendon Dysfunction) הוא חלק מהפתופיזיולוגיה — תפקוד לקוי של גיד הטיביאליס האחורי בעקבות עומס מוגבר עליו. PCFD (Progressive Collapsing Flatfoot Deformity) הוא המונח המודרני המקיף המתאר את כלל העיוות: גיד, רצועות, מפרקים — כי לעיתים כף הרגל קורסת גם ללא פגיעה ספציפית בגיד.
כן — לאחר ניתוח שחזור מנח (שלב II) וסיום פיזיותרפיה מלאה, רוב המטופלים חוזרים לפעילות ספורטיבית מלאה. בניתוחי קיבוע (שלב III-IV) — פעילות מתונה אפשרית אך לרוב לא פעילות בעצימות גבוהה.
בילדים עד גיל 10 — ברוב המקרים אין צורך בשום טיפול. אם הילד רץ, משחק ואינו מתלונן על כאב — מדרסים ונעלים מיוחדות אינם נחוצים ואינם מוכחים כמועילים. יש לפנות לאורתופד רק אם יש כאב, נוקשות, או הגבלת פעילות. הבדיקה הפשוטה - בקשו לעמוד על קצות האצבעות - אם נוצרת קשת - המצב נורמלי ואינו דורש טיפול ברוב המכריע של המקרים.
כן — לרוב המחלה מתייצגת בשלב מסוים ואינה "מתקדמת", עם זאת, הזנחה לאורך שנים של כף רגל שטוחה נרכשת במבוגרים עלולה להתקדם משלב I (כאב בגיד בלבד) לשלב IV (ניוון מפרק הקרסול). טיפול שמרני מוקדם יכול לעצור את ההתקדמות.