- יציבות השבר - שנקבעת לפי צילומים בעמידה או צילום סטרס - קובעים את הצורך בניתוח
- ORIF (שחזור וקיבוע פנימי) — טיפול הבחירה לשברים לא יציבים
- פגיעת נלוות ברצועות הקרסול (סינדסמוזיס) דורשת קיבוע סינדסמוטי
- חזרה לנשיאת משקל: לאחר 2-6 שבועות בהתאם לסוג השבר
מה זה שבר קרסול?
שבר באחת או יותר מעצמות הקרסול (פטישונים) הנגרם מטראומה. שברים לא יציבים דורשים לרוב שחזור וקיבוע פנימי בניתוח (ORIF) להחזרת עצמות הקרסול למיקום אנטומי תקין.
שבר קרסול הוא שבר באחת מהעצמות המרכיבות את מפרק הקרסול — השוקה (Tibia), השוקית (Fibula) ובמיוחד הבליטות הגרמיות שלהן הידועות בשם פטישונים (Malleoli). ה"פטישון" הצידי (הפטישון החיצוני) הוא קצה השוקית, ה"פטישון" הפנימי (הפטישון הפנימי) הוא קצה השוקה.
שברי קרסול נגרמים לרוב ממנגנון סיבויבי (אינברסיה או איוורסיה) — כאשר כף הרגל מסתובבת בעוצמה פנימה או החוצה בעת נפילה, קפיצה, תאונה, או פציעת ספורט. שברים חד-פטישוניים הם הנפוצים ביותר (כשני-שלישים מהמקרים), שברים דו-פטישוניים מהווים כ-25% ושברים תלת-פטישוניים — 5-10%.
מהי אנטומיית הקרסול?
שלושת הפטישונים מרכיבים את "מסגרת הקרסול" (Ankle Mortise):
קצה השוקית. שבר שכיח ביותר. שבר A/B/C לפי Weber. מחובר לרצועות AITFL, PITFL, ATFL, CFL.
בליטה פנימית של השוקה. לרוב נשבר יחד עם הצידי (שבר דו-פטישוני). מחובר לרצועת הדלטואיד.
החלק האחורי של השוקה. שבר ב-3 פטישונים = "שבר תלת-פטישוני". מצריך CT ולרוב ניתוח.
- שבר קרסול לא יציב שאינו מטופל - עשוי לגרום לעיוות הקרסול והיווצרות שינויים ניווניים — תוך שנים בודדות
- פגיעת רצועות ללא קיבוע - חוסר יציבות כרונית, פגיעה בסחוס
- איחור של מעל 3 שבועות מקשה משמעותית על שחזור אנטומי
- בכל שבר קרסול - להחלטה לגבי אופן הטיפול המתאים - שמרני או ניתוחי
- לאחר ההחלמה - פגיעה בתפקוד יומיומי — קושי בהליכה, עמידה, עלייה במדרגות
- לאחר ההחלמה - כאב לילי או כאב במנוחה
- CT או MRI שמראים פגיעה בסחוס או גידים
סובלים מכאב? מעוניינים בייעוץ מומחה?
ד"ר דן פרט — אורתופד מומחה, ניתוחי כף רגל וקרסול · שיבא, תל-השומר · מרפאה פרטית בקריית אונו
תיאום תור לייעוץ ←מהם התסמינים של שבר קרסול?
כאב חמור ומיידי בקרסול בעת הפציעה
נפיחות מהירה ובולטת סביב הקרסול
שטף דם המופיע תוך שעות
כאב מקרין לאורך השוק עד הברך
קושי או חוסר יכולת לדרוך (לפחות שתי העברות משקל)
עיוות נראה לעין — בשבר עם פריקה
⚠ כלל Ottawa לשבר קרסול: אם יש כאב על הקצה האחורי של הפטישון החיצוני או הפנימי, וחוסר יכולת להעביר משקל אל הרגל הפגועה — מחייב צילום רנטגן של הקרסול (או כף הרגל במצבים מסוימים). כלל זה רגיש מאוד לאבחון שברים.
איך מאבחנים שבר קרסול?
אנמנזה ובדיקה קלינית
מנגנון הפציעה, יכולת הליכה, בדיקת Ottawa Rules, מישוש נקודות כאב ספציפיות לאורך השוקית, השוקה ורצועות — מכוונים לבחירת הדימות.
רנטגן — 3 מנחים סטנדרטיים
AP, צד (Lateral), ו-Mortise View (15° פנימה). ה-Mortise View חיוני לאבחון פריקת הטאלוס ולמדידת המרווח ה-Medial Clear Space.
Stress X-ray
צילום קרסול בעמידה לבחינת יציבות הפטישון הפנימי — האם רצועת הדלטואיד תקינה. Medial Clear Space >4mm = אי-יציבות.
CT
לשברים מורכבים — בעיקר פטישון אחורי, הערכת גודל החלק השבור בפטישון האחורי וסינדסמוזיס. מאפשר תכנון ניתוחי מדויק.
איך מסווגים שברי קרסול?
סיווג Danis-Weber מבוסס על גובה קו השבר בשוקית ביחס לסינדסמוזיס — וקובע את מידת הפגיעה בו:
שברי קרסול לפי מספר הפטישונים
מהו הטיפול השמרני בשבר קרסול?
| נושא | טיפול שמרני | ORIF |
|---|---|---|
| מתי | שבר יציב | שבר לא יציב |
| משך | 3–6 חודשים | יום ניתוח + 6–12 שבועות שיקום |
| יתרון | ללא סיכון ניתוחי | תוצאה צפויה עם סיכויי הצלחה גבוהים |
שברים יציבים (לרוב Weber A ו-B יציב) — מטופלים ללא ניתוח:
גבס / מגף קצר
בששת השבועות הראשונים דריכה מותרת עם מגף הליכה ומעקב צילומי רנטגן תקופתיים לוודא שאין תזוזה משנית בשבר. מגף Air-Walker לשברים קלים יאפשר ניידות עם תמיכה.
RICE — שלב ראשון
Rest, Ice, Compression, Elevation — קריטי ב-48-72 השעות הראשונות. שמירה על הרגל מורמת, קרח וחבישה אלסטית. מפחית נפיחות ומאיץ ריפוי.
תרופות
NSAIDs לכאב ודלקת. נוגדי קרישה — אספירין — מניעת קרישי דם בשברים הדורשים הגבלה בתנועה. כדאי לשקול בסוכרתיים ומעשנים המצויים בסיכון גבוה.
איך מבוצע שחזור וקיבוע בניתוח?
ניתוח נדרש בשברים בלתי-יציבים:
- שברים דו-פטישוניים ותלת-פטישוניים
- שבר Weber B עם פגיעה בסינדסמוזיס או דלטואיד
- שבר Weber C — כמעט תמיד
- פריקת קרסול (Fracture-Dislocation)
- שבר פתוח (עצם חושפת עור)
מתי מומלץ ניתוח?
ORIF (שחזור פתוח וקיבוע פנימי) — החזרת העצם לאנטומיה תקינה, וקיבועה עם פלטה וברגים. לשבר שוקית — גישה לאטרלית. לשבר פנימי — גישה פנימית. השברים מוחזרים למקומם ומקובעים עם פלטה מתכתית וברגים.
קיבוע סינדסמוזיס: בשברים Weber C ובשברים עם פגיעה מוכחת בסינדסמוזיס — קיבוע עם בורג סינדסמוטי או Suture Button Device.
הניתוח מתבצע בהרדמה כללית, לרוב תוך 24-48 שעות מהפציעה. לעיתים הניתוח נדחה במספר ימים כדי לאפשר לנפיחות להצטמצם ולהפחית סיכון לבעיות בריפוי פצע.
כמה זמן לוקחת ההחלמה?
לאחר ORIF של שבר קרסול:
חבישה מרופדת עם דריכה מוגנת או גבס ללא נשיאת משקל. שמירה על רגל מורמת. הסרת תפרים בביקורת שבועיים מהניתוח.
הגברת נשיאת המשקל באופן הדרגתי. הגנה עם מגף הליכה. בשברים מורכבים — ללא נשיאת משקל.
נשיאת משקל מלאה, פיזיותרפיה לשיפור טווחי תנועה ויציבות.
חזרה לפעילות מלאה לפי הכאבים.
חזרה לספורט תחרותי. כ-14% משברי קרסול עלולים להוביל לניוון מפרקי פוסט-טראומטי. מעקב שנתי מומלץ.
שאלות נפוצות
שברי קרסול ללא תזוזה או יציבים (Weber A) מחלימים בגבס או מגף תוך 6–8 שבועות ללא ניתוח. שברים בתזוזה (Weber B/C) דורשים לרוב ניתוח ORIF להחזרת המבנה האנטומי ולמניעת ארתריטיס משנית.
יש לפנות למומחה בכל שבר קרסול להחלטה לגבי יציבות השבר ואופן הטיפול - שמרני או ניתוחי. לאחר החלמה משבר - יש לפנות למומחה אם יש כאבים הנמשכים למרות מנוחה, פגיעה בתפקוד היומיומי (הליכה, עמידה), כאב לילי או כאב מנוחה, נפיחות שלא חולפת, או ממצא חריג בהדמיה (רנטגן/MRI).
לא. שברים יציבים ניתן לטפל ללא ניתוח בגבס או מגף. הניתוח נדרש כשהשבר בלתי-יציב, כשיש פריקה, או כשיש מעורבות סינדסמוזיס. ההחלטה תתקבל בהתאם לסוג השבר וצילומי קרסול בעמידה.
שברים יציבים שטופלו שמרנית — נשיאת משקל מוגנת אפשרית באופן מיידי. לאחר ניתוח — נשיאת משקל מלאה מותרת לפעמים מיד לאחר הניתוח, או 2-6 שבועות לאחריו, כתלות במורכבות השבר. חזרה מלאה לפעילות ספורטיבית לרוב לאחר 3-6 חודשים.
בדרך כלל לא. הפלטה והברגים של השוקית נשארים לצמיתות במידה שאינם מפריעים. בורגים סינדסמוטיים אינם מוצאים באופן שגרתי, אלא רק במצבים מסוימים — כמו הגבלה כואבת בטווח התנועה. Suture Button Devices מודרניים לרוב לא דורשים ניתוח נוסף להסרתם.
כ-14% משברי קרסול עלולים להוביל לניוון מפרקי פוסט-טראומטי, גם לאחר קיבוע אנטומי מוצלח — בשל פגיעות סחוס בזמן הפציעה. קיבוע מדויק ושיקום מלא מפחיתים משמעותית את הסיכון. מעקב שנתי עם רנטגן מומלץ.
שניהם יכולים לגרום לנפיחות ושטף דם משמעותיים. ההבדל: מקום הרגישות והיכולת לשאת משקל, לפי כללי Ottawa שעוזרים לזהות מי נדרש לצילום רנטגן. חלק מהנקעים החמורים קשים יותר לטיפול מאשר שברים פשוטים.